הקריאה המוכרעת
טקסט ניתן להוכחה.
כוונה מתייצבת בראיות נסיבתיות.
הקורא מחליט תחילה איזה מין אדם כתב.
אחר כך הוא קורא.
כל מילה מאשרת את מה שכבר ידע על המחבר.
המחבר מסביר את כוונתו.
ההסבר מאשר שהיה לו מה להסתיר.
המחבר מודה בטעות.
ההודאה מאשרת שהתוכחה הייתה מוצדקת.
המחבר שותק.
השתיקה מאשרת שהוא חסר הגנה.
שלוש תשובות.
קריאה אחת.
מה שסותר אותה מאשר את עומק ההונאה.
הפרשנות שמרה מקום לכל תוצאה.
היא חוסכת מעצמה את השאלה איזו ראיה יכולה להפיל אותה.
המחבר המורשע
הוא אחר:
הקורא כתב אותו.
הקריאה מתחילה
היכן שפסק הדין
עדיין יכול ליפול.
מתוך הפרק גזר הדין בשימוש · התבונה במצור