רוני קפלן: הדובר כפרס של פסק דין מוקדם

המעשה הפוליטי התעטף בשפה משפטית. התלונה שהגישו ה-PIT-CNT וקבוצת ארגונים נגד רוני קפלן מעמידה פנים שהיא פותחת דיון רציני במשפט בינלאומי, מלחמה ואחריות מדינתית. אך היא נעדרת דיוק: היא מציעה סיסמאות. היא חותרת להפללה סמלית של מדינה דרך פנים מקומיות.

המשפט מבחין בין האשמה לפסק דין, בין צווי ביניים להרשעה, בין אחריות פוליטית לאחריות פלילית אישית.

ההבחנות המשפטיות מפרידות את המשפט מן התעמולה. בינואר 2024, בית הדין הבינלאומי לצדק הורה לישראל למנוע מעשי רצח עם, להעניש הסתה ולאפשר סיוע הומניטרי; הוא לא פסק פסק דין של רצח עם. התיק עודנו תלוי ועומד. בנובמבר 2024, בית הדין הפלילי הבינלאומי הוציא צווי מעצר נגד בנימין נתניהו, יואב גלנט ומוחמד דף בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות לכאורה; אלה אינם הרשעות סופיות ואינם מהווים, לגבי נאשמים אלה, האשמה ברצח עם.

רצח עם אינו שלט. הוא הפשע העליון של המשפט הבינלאומי. הוא מחייב כוונה ספציפית, מעשים מוגדרים, הוכחה ואחריות אישית. מלחמה עשויה להוליד חורבן, רעב, עקירה ומוות אזרחי מבלי שכל שבר מאלה יהווה רצח עם. הדיוק אינו פוטר: הוא מסדר את ההאשמה.

יש סבל אמיתי ואכזרי בעם הפלסטיני. עשרות אלפי אזרחים מתו, ההרס בעזה מסיבי וזרם הסיוע ההומניטרי סבל מחסימות, עיכובים, מחלוקות, הסטות ומינוף בידי הצדדים לסכסוך. תלונות גופים בינלאומיים על פשעי מלחמה אפשריים ראויות לחקירה קפדנית.

ה-7 באוקטובר אינו פוטר את ישראל מכל אחריות. ספיגת טבח באכזריות קיצונית אינה משחררת מדינה מחובותיה הבינלאומיות. הזוועה הראשונית אינה מכשירה כל מעשה שלאחריה, אינה מוחקת את ההבחנה בין לוחם לאזרח, אינה משעה את המידתיות ואינה מכשירה אדישות מול הרעב. שום זכות הגנה אינה רישיון מוחלט. הצדק אינו יכול לברור את חמלתו לפי הדגל.

אם נעשו פשעי מלחמה או יש אחריות פלילית אישית, ישיבו אלה שעליהם להשיב.

הכרה באחריות האפשרית של מדינת ישראל אינה מחייבת לסבול מבצע פוליטי המוחק את אחריות חמאס, קוטע את רצף הסיבתיות והופך את רוני קפלן לפרס תקשורתי של מטרה שפסקה את דינה בטרם שמעה את ההוכחה.

זהו לב התמרון.

יש לבחון את המלחמה בעזה. אך מה שאנו עדים לו כאן הוא לכידת הצדק כזירת לינץ’ פוליטי. התלונה נגד קפלן חותרת לקשור שם מוכר אל המילים החמורות ביותר של חוק העונשין ולחשוף אותו בפני דעת הקהל כאילו פסק הדין כבר חתום.

ה-PIT-CNT מגנה משוא פנים בעודו מציג את שלו. הוא מציג כהגנה אוניברסלית על זכויות אדם טקסט המשמיט את הטבח המכונן של ה-7 באוקטובר, את החטיפות, את האלימות המינית שדווחה, את החטופים ואת האופי הטרוריסטי של חמאס. הוא משמיט, בעיקר, את הארכיטקטורה הצבאית של חמאס המוטמעת באזורים אזרחיים, ובכלל זה מבנים תת-קרקעיים וסביבות סמוכות לבתי חולים, בתי ספר ושכונות צפופות.

קטיעת הקודם מולידה נרטיב בלתי ניתן לערעור: בלא ה-7 באוקטובר, המלחמה היא תוקפנות חד-צדדית; בלא חמאס, עזה היא קורבן טהור בלא סוכנוּת פלילית פנימית; בלא האסטרטגיה של שימוש באוכלוסייה האזרחית כמגן, דיני המלחמה מצטמצמים לתפאורה.

התפאורה מולידה נרטיב.

צבא ההגנה לישראל הוא המוסד המרכזי של דמוקרטיה במלחמה, המורכב מיהודים, דרוזים, בדואים, צ’רקסים וערבים נוצרים ומוסלמים, הכפוף לדיון של החברה שלו עצמה, לפיקוח בתי המשפט שלו ולבחינת עיתונות חופשית. אין בכך כדי לחסנו מפני טעות, ניצול לרעה או הידרדרות מוסרית.

ההגנה העיוורת על המדינה דלה כמו ההאשמה האוטומטית.

לבקש להרחיב את האשמת רצח העם אל דובר בשל הסברו הפומבי של עמדת ארצו הוא קפיצה אל הריק. לבלבל בין תפקיד הדובר המוסדי לבין השתתפות פלילית נועל את המשפט. בקרו אותו. הפריכו אותו. תַשאלו אותו. אך הפיכת התקשורת להשתתפות פלילית ישירה מחייבת רף הוכחה שהתלונה מחליפה בזעם.

האם זה התקדים שרוצים לכונן באורוגוואי? שדובריה של כל מדינה במלחמה ייתבעו פלילית בשל הגנתם על הנרטיב הרשמי של ארצם?

ההון המוסרי של זכויות האדם מתקלקל כשמשתמשים בו לפי קריטריון של מחנה. תביעת הצדק מחייבת להביט בתמונה השלמה. היא מחייבת לנקוב בשם הקורבנות הפלסטינים והחטופים הישראלים. היא מחייבת לחקור את האחריות שעשויה לחול על ישראל בלא למחוק את האחריות הפלילית של חמאס. תביעת הצדק מחייבת לא להפכו לשלט.

פרט אחד חותם את אופי התיק: התלונה מכנה “מבצע רצח עם” את מבצע “עמוד ענן” הישראלי מ-2012, כאחת עשרה שנה לפני המלחמה הנוכחית, שאותה ישראל מכנה “חרבות ברזל”. הרחבה רטרואקטיבית של ייחוס רצח העם למבצע נפרד, מובחן בזמן ובהקשר, חושפת את השיטה: המילה “רצח עם” פועלת כקטגוריה הכוללת הכל, לא כהגדרה פלילית מדויקת.

לדבר בקלילות של שלט אינו צדק: זהו תיאטרון מוסרי.

פורסם ב-La Diaria, עיתון אורוגוואי של מרכז-שמאל/שמאל וביקורתי כלפי ממשלת ישראל. הניתוח נטול הדגל מחפש את הקורא שמתנגד לו.